לפי אתר חטיבת גבעתי, מצאנו שיעקב שירת כטוראי ביחידת הגמ"ר, גדוד 53.
בין מרץ 1948 ועד לפלישה המצרית ב – 15 באפריל 1948 הגן הגדוד על היישובים העבריים בגזרתו, ליווה שיירות לנגב, כבש מספר כפרים ערביים, רכש ניסיון קרבי והצטיין ב – 3 קרבות קשים: ב – 14-13 במרץ – השיירה לגת ולגלאון, ב – 21 במרץ – השיירה לניצנים, ב – 21 באפריל כיבוש הכפר בית דרס ששבר את התקפת הערבים על ניצנים.
בחיפוש באתר חטיבת גבעתי מצאנו את האנדרטה של גדוד 53 שבו היה יעקב.
בכביש לאשקלון מול מחנה ג'וליס, סמוך לדרך העולה לנגבה, מתנשאת גבעה ועליה חורש צנוע. הגבעה ממוקמת במרכז זירת קרבות הדמים של גדוד 53 כשהיא מוקפת אתרים של נתיב לחימת עשרת הימים, כמו - נגבה, עיבדיס, ג'וליס ובית דראס, בהם קבעו לוחמי הגדוד הישגי לחימה שהיו לציוני דרך מובהקים בהכרעת הפולש המצרי. בשנת 1950 נרתמו כמה מותיקי המפקדים של הגדוד למשימה של הקמת אתר הנצחה לנופלים. הקרן הקיימת לישראל נעתרה לפנייתם והקצתה חלקת קרקע ואף תרמה את העצים.ללא אמצעים ובעבודת התנדבות של חברים, הוקמה אנדרטה שבמרכזה בסיס אבן גולמית ומעליו סלע בלתי מלוטש אליו מוצמד לוח שיש הנושא את סמל הגדוד ופיסקת הקדשה: "לגבורים שלא זכו".
בחזית אבן זו, כיכר התכנסות לימי זיכרון וסביבה חורש שבו כל עץ הינו עץ זיכרון ולמרגלותיו שבר אבן גולמית הנושאת את שמו של אחד מ-145 הלוחמים שדמם הרווה את אתרי הלחימה לכל אורך נתיב הקרבות של הגדוד.לימים נתווספו במבואה לאנדרטה כמה עמודי שיש בהם חרוטים שמות הנופלים ומפת נתיב הקרבות של הגדוד. בטכסי יום הזיכרון של המדינה מתכנסים על הגבעה, מדי שנה, ותיקי הלוחמים ובני המשפחות השכולות, להתייחד עם הגיבורים שלא זכו, אותם שדמם הפרה את עצמאותנו.
